כשפיתוח לא עובר לייצור

נקודת הפתיחה

הלקוח פיתח מכשיר המיועד לשימוש בתחום השתלות השיניים. המוצר כבר עבר תהליך פיתוח והגיע לשלב שבו היה צריך לעבור מידי גורמי הפיתוח אל ייצור בפועל.

כאן נוצר הפער. חברת הפיתוח הקודמת הייתה אחראית על פיתוח המוצר, אך לא על הייצור הסדרתי שלו. כאשר הגיע השלב שבו היה צריך לקחת את התכנון ולהפוך אותו למוצר שניתן לייצר באופן עקבי אצל גורם יצרני, החלו להתגלות הקשיים.

כשהפרויקט הגיע אלינו, הלקוח לא ביקש לפתוח מחדש את הפיתוח. לאחר התהליך שכבר עבר, הציפייה שלו הייתה הרבה יותר בסיסית: לקחת את הדגם הקיים ולהצליח לייצר אותו.

לפני שמתחילים לייצר, רצינו להבין למה המעבר לייצור נכשל

לפני שהתקדמנו לתבניות ולתהליך הייצור, מנהלי הפיתוח וההנדסה שלנו עברו שוב על המוצר.

המטרה בשלב הזה לא הייתה לבצע פיתוח מחדש, אלא להבין אילו נקודות בתכנון מקשות על המעבר לייצור ומה נדרש כדי להביא את המוצר למצב שניתן לייצר.

נבחנו המבנה המכני, הגיאומטריה של החלקים, צורת החיבור ביניהם, מספר החלקים הנדרש, רצף הייצור וההרכבה והקשר בין התכנון לבין הדרך שבה המוצר אמור להיות מיוצר בפועל.

במהלך הבדיקה התברר שחלק מהקושי אינו נמצא רק בתהליך הייצור. חלק ממנו נובע מהחלטות תכנוניות שכבר היו מובנות בתוך הדגם.

אפשר היה להמשיך במסלול המקורי ולהשקיע את עיקר המאמץ בהתאמת הייצור למוצר שקיבלנו.

ככל שהבדיקה התקדמה, התחזקה אצל הצוות המסקנה שזה אולי אפשרי, אבל שזה לא יהיה הפתרון הנכון עבור הלקוח.

השאלה השתנתה: לא רק "איך מייצרים את זה?" אלא "האם נכון לייצר את זה כך?"

זו הייתה נקודת המפנה בפרויקט.

במקום לנסות רק לפתור את נקודות הכשל של הדגם הקיים, התחלנו לבדוק אילו שינויים במוצר עצמו יכולים להפוך אותו לנכון יותר מבחינה הנדסית, מכנית ויעילה לייצור.

לא מדובר היה בשינוי קוסמטי או בהתאמה נקודתית. בחלקים מסוימים נדרש לחשוב מחדש על המבנה, על האופן שבו הרכיבים מתחברים ועל הדרך שבה הם מיוצרים ומורכבים.

המטרה לא הייתה "להוזיל את המוצר" על חשבון הפתרון. המטרה הייתה לצמצם מורכבות שלא תרמה למוצר, ולנסות להגיע לאותה פונקציה ובמקומות מסוימים לתוצאה טובה יותר באמצעות מבנה פשוט ונכון יותר.

פחות חומר, פחות שלבי ייצור ומבנה מכני טוב יותר

ככל שהתכנון התקדם התברר שניתן לפשט חלק מהמבנה באופן משמעותי.

הכיוון החדש אפשר להקטין את המכשיר, לצמצם את כמות חומרי הגלם הנדרשת ולהפחית חלק משלבי הייצור וההרכבה. במקביל, המבנה המכני החדש אפשר להגיע למוצר חזק ויציב יותר.

מבחינתנו זו הייתה אחת הנקודות החשובות בפרויקט: הפישוט לא הגיע במחיר של פשרה הנדסית. במקרה הזה הוא היה חלק מהשיפור.

• המכשיר הוקטן ביחס לדגם המקורי.
• מבנה המוצר פושט והפך מתאים יותר לייצור.
• כמות חומרי הגלם הנדרשת צומצמה.
• חלק משלבי הייצור וההרכבה בוטלו או קוצרו.
• המבנה המכני שופר והפך חזק ויציב יותר.
• הפחתת המורכבות אפשרה גם להוריד את עלות הייצור הצפויה.

הפיתוח לא נעשה בנפרד מהייצור

אחד הדברים שהשפיעו על התוצאה היה הקשר הישיר בין אנשי הפיתוח לבין אנשי התבניות והייצור.

במהלך העבודה, כל שינוי תכנוני נבחן גם מבחינת המשמעות שלו בקצה: האם הגיאומטריה ניתנת לייצור יציב, מה המשמעות שלה לתבנית, האם ניתן לצמצם פעולות הרכבה, האם השינוי משפיע על צריכת החומר, והאם הפתרון פשוט יותר גם כאשר עוברים מאב־טיפוס לייצור סדרתי.

כך ניתן היה להחזיר משוב מהייצור אל ההנדסה עוד בזמן שהתכנון משתנה, ולא רק לאחר סיום הפיתוח.

מבחינת הלקוח, זה הרבה מעבר למה שהוא ציפה לקבל

לאחר הניסיון הקודם שעבר, הלקוח הגיע אלינו עם ציפייה נמוכה שנמצא דרך לייצר את המוצר שכבר היה בידיו, גם אם הייצור יהיה מורכב ויקר.

האפשרות לעצור, לחזור לתכנון ולצאת עם מוצר טוב יותר לא הייתה חלק מהציפייה המקורית.

כשהוצגה לו הגרסה החדשה, התגובה הייתה של הפתעה והתרגשות. לדבריו, הוא קיווה שנצליח "איכשהו" לייצר את הדגם הקיים; הוא לא ציפה שהעבודה תוביל למכשיר קטן יותר, חזק יותר, פשוט יותר לייצור ובעלות נמוכה יותר.

מבחינתו, התוצאה הייתה הרבה מעבר למה שביקש כשפנה אלינו.

למה לא הסתפקנו במה שהתבקשנו לעשות

מבחינה מסחרית, ניתן היה ונכון היה לבחור בדרך אחרת.

אבל מרגע שזיהינו שניתן לשפר את המוצר בצורה מהותית לפני המעבר לייצור, לא חשבנו שנכון להתעלם מזה.

מבחינתנו, האחריות בפרויקט כזה אינה מסתיימת בשאלות הרווח והאם אנחנו מסוגלים לייצר את מה שקיבלנו. אם התכנון עצמו מקשה על הייצור, מעלה עלויות או משאיר את הלקוח עם מוצר פחות טוב, צריך להציף את זה.

במקרה הזה, חזרה של צעד אחד אחורה בפיתוח אפשרה להתקדם כמה צעדים קדימה במוצר.

הלקח מהפרויקט: מעבר מפיתוח לייצור הוא שלב הנדסי בפני עצמו

מוצר יכול לעבוד כאב־טיפוס ועדיין להיות מוצר בעייתי לייצור סדרתי.

החלטות שמשפיעות על עלות, חוזק, מספר החלקים, תהליך ההרכבה ויציבות הייצור מתקבלות לעיתים הרבה לפני שהמוצר מגיע למכונת הייצור.

כאשר הפיתוח והייצור מתנהלים בנפרד, חלק מהבעיות האלו מתגלות רק לאחר שהתכנון כבר התקבע. כאשר מהנדסי הפיתוח, אנשי התבניות והייצור עובדים יחד, ניתן לעיתים לפתור אותן כשהן עדיין החלטות הנדסיות ולא תקלות ייצור.

זה היה, מבחינתנו, הסיפור המרכזי בפרויקט הזה. הלקוח הגיע כדי שנצליח לייצר את המוצר.

בסופו של דבר העבודה הייתה קודם כל להבין איזה מוצר נכון לייצר.